<h1>סמ"ק מצוריך סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף כח:</h2>
להלל בזמנים הקבועים כדכתיב (דברים י') היא תהילתיך. ואמרו רבותינו (ערכין י') בארץ ישראל י"ח ימים ולילה אחד ובגולה כ"א ימים וב' לילותא), וכן כשאירע לו נס כגון אותן שצריכין להודות (ברכות נ"ד), יורדי הים הולכי מדברות חולה שנתרפא יוצא מבית האיסורין. וצריכין לברך ברוך אתה ה' מלך העולם גומל לחייבים טובותב), וצריך שיהא עשרה בני אדם ותרי מינייהו רבנן, ונהגו לברך אחר קריאת התורה, והעולם אומר מי שגמלך טובה הוא יגמלך סלה ולכל ישראל. א) אסור לדבר בהלל כמו בקריאת שמע ואין חילוק בין לשון הקודש לשאר לשונות כי כאשר אסור לדבר בשאר לשונות כן אסור לדבר בלשון הקודש ואינו אומר הלל כי אם בג' כדי שיאמר אחד לב' הודו ואם אין לשם כי אם ב' כל אחד אומר הודו לעצמו, הגה"ה וטוב לאומרו עם הציבור אף קודם שיתפלל, עכ"ל תשב"ץ (הל' תפילה סי' ר"ה). ולעולם היה מברך לקרא הלל לפי שאם היה מברך לגמור והיה מחסר תיבה או אות אחת אם כן היה ברכה לבטלה, הגה"ה, ומיהו נהגו לברך לגמור כשגומרין, עכ"ל תשב"ץ (שם סי' ר"ט). אומר הר"מ (שם סי' ר"ז) דיחיד לא מברך להלל מדאורייתא ומיהו אומר רבינו שמשון דיש לו ליחיד לברך ולא גרע מהני נשי דמברכין לאתרוג כמו כן יש ליחיד לברך שהוא רוצה להתחייב מן המצוה וגם ראיתי הר"ם מברך ולא לציבור היה רוצה ליפטר עצמו בברכת החזן וגם הקילו העם לספר באמצע וטעות הוא בידם כי כן הדרך בימים שגומרין בהן הלל פוסק בין הפרקים כמו בקריאת שמע אבל באמצע אינו פוסק אפילו מפני היראה וצ"ע אמאי אינו פוסק מי עדיף מקריאת שמע ושמא משום פרסומי ניסא החמירו חכמים אבל ימים שאין גומרים בהם הלל אז מפסיקין אפילו באמצע דאותו אינו עיקר כל כך וגם כתב הר"ר שמעיה דבכל מקום שאסור לספר בלע"ז ולהפסיק אסור לספר בלשון הקודש וכן הלכה, לשון מהר"ם (תשב"ץ סי' ר"ה). בשעה שקורא את ההלל בשמנה ימי חנוכה בין ביחיד בין בציבור מברך לגמור את ההלל אף על פי שהקריאה מצוה מדברי סופרים מברך עליה כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב שכל הודאי מדבריהם מברכין ועל ספק דבריהם כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו ולמה מברכין על יום טוב שיני שהוא ספק כדי שלא יזלזלו בו, כל היום כשר לקריאת הלל, והקורא את ההלל למפרע לא יצא, קרא ושהה וחזר ושהה וקורא אע"פ ששהה כדי לגמור את כולה יצאו. ימים שגומרין בהן את ההלל יש לו להפסיק בין פרק לפרק אבל באמצע הפרק לא יפסיק וימים שקורין בהן בדילוג אפי' באמצע פוסק. כל יום שגומרין ההלל מברך לפניו מקום שנהגו לברך אחריו מברך יהללוך כו' ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות. במסכת ערכין (דף י') ובמסכת תענית בפ' בג' פרקים (דף כ"ח) א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן צדוק שמונה עשר ימים ולילה אחד בשנה יחיד גומר בהם את ההלל והכל מדברי סופרים ואילו הן ח' ימים חנוכה וח' ימי החג ויום טוב ראשון של פסח ויום טוב של עצרת אבל ראש השנה ויום כפורים אינם כרגלים לפי שהם ימי יראה ופחד ולא ימי שמחה, ובפורים ליכא הלל שקריאת המגילה היא כהלל, ובגולה אומרים הלל כ"א יום ט' ימי החג ח' ימי חנוכה שני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת, בראש חדש קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה ומנהג זה בציבור לפיכך קוראים בדילוג ואין מברכין עליו ויחיד לא יקרא כלל ואם התחיל יקרא בדילוג וכך בשאר ימי פסח מדלג, עכ"ל המיימון, אבל בפרק היה קורא (ברכות דף י"ד) משמע דאף בימים שאין יחיד גומר בה את ההלל דלא פסיק באמצע הפרק אם לא מפני הכבוד אם כן משמע דמברך עליו אף היחיד דאם לא כן אמאי לא פסקינן הא לא אשכחן בכולי תלמודא דלא פסקינן אלא במקום ברכה בין במגילה ובקריאת שמע כפירוש רבינו תם, אבל באיכה רבתי איתא מאן דמצלי ביחיד בימים שהיחיד גומר בהם ההלל חייב לברך ולגמור ההלל לקרותו ולברך אחריו ובשאר ימים שאין גומרין בהם את ההלל כשם שאין פותחין כך אין חותמים, עכ"ל תוס' (עיין ברכות שם ד"ה ימים). אם כבר התחיל בהודו ולא כפל מאודך ולמטה לא מהדרינן ליה לכפול כדאיתא במסכת תענית (דף כ"ו) דכל היכא דאיתמר מנהגא מדרש לא דרשינן לי' בפירקא ואם עביד לא מהדרינן עובדא, עכ"ל תרומה חדשה. ב) והר"ם פעם אחת עמד בישיבתו וברך ברוך אתה ה' מלך העולם גומל לחייבים טובות וציוה לתלמידיו לענות אמן כי אמת הוא שצריכין לענות אמן ודווקא בחולה שנפל למטה אבל אם חש בראשו או במעיו ואינו מוטל במטה אין צריך לברך אבל אמר ר"י כי יש בערוך (טור יו"ד סימן רי"ט) אפילו חש בראשו או במעיו צריך לברך, עכ"ל ה"ר יהודה, עכ"ל מהר"ם.
